<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יצחק בר נחמני</h1>
<h2>דף לו.</h2>
רבי יצחק בר נחמני היה תלמידו של רבי יהושע בן לוי ותלמידו של שמואל ותלמידו של רבי אושעיא. [דהכי] גרסינן באלו טריפות הלכה פסוקת הגרגרת [חולין מ"ה ע"א] בעי מיניה רבי יצחק בר נחמני מרבי יהושע בן לוי ניקבה כנפה מהו א"ל הרי אמרו [וכו'] מצטרפין לרובה. גרסינן בפרק לולב היבש הלכה דאתרוג, ניקב וחסר כל שהו פסול. ובגמרא אמר עולא בר חיננא נקב מפולש במשהו ואינו מפולש בכאיסר. ופירש רש"י דאניקב ולא חסר קאי דמכשיר תנא דמתניתין, אתא למימר הא מתניתא דאם הוא מפולש מצידו לצידו פסול בנקב כל שהו אפילו במחט שאין בו חסרון, ונקב שאינו מפולש בכאיסר, אם רחב בכאיסר אע"ג דלא חסר כגון שתחב בו יתד עבה. ומתניתין בפחות מכאיסר וכשאינו מפולש. עד כאן רש"י.
והרב רבי אליעזר בר שמואל ממיץ כתב בספר יראים שיסד [סי' תכ"ב] כך ואיני יודע מנליה דאניקב ולא חסר כל שהו קאי, דנראה טפי דאניקב וחסר כל שהוא דפסול קאי. וקאמר [האי תנא] דהאי דפסול בחסר כל שהו היינו בנקב מפולש, אבל אם אינו מפולש עד שיחסיר בכאיסר. והשתא אתי שפיר פירוש רבינו יעקב בר יקר דפריש פיטמתו ראש העליון, וקאמר תנא דמתניתין אע"ג דבשאר מקומות האתרוג חסרון בכאיסר בעינן, ניטל ראשו העליון אפילו לא יהיה בו חסר [בכאיסר] פסול. ופירוש זה נראה לי עיקר ואתרוג חסר בלא כאיסר כשר. והא דתנן חסר כל שהו פסול, בניקב נקב מפולש. אבל לפירוש רבינו יצחק בר אליעזר הלוי דפירש שניטלה פיטמתו, העוקץ, וכגון שהעוקץ חַסֵר האתרוג כשנתלש, תימה, דהיינו כל שהו. ותרתי למה לי עד כאן כתב הרב. ועוד כתב, כי כל נקב האמור בתלמוד הוא מפולש משני צדדיו.
ואני הסודר עיינתי בירושלמי [סוכה פ"ג ה"ו]. וכך הוא שם, ניקב ולא פילש מבפנים כשר. הדה"י [הדא היא] דתנינן ניטל עוקצו ניטל ולא חסר כל שהו [כשר]. נראה לי לפי הירושלמי דהיינו פירוש ניקב ולא פילש מבפנים, כלומר אם ניקב מצידו לצידו משני עבריו, כגון שתחב מחט סדקית עד שניקבו משני צדדיו והוציא המחט והנקב אינו ניכר מבפנים. אע"פ שבמקום שניקב ניכר מעט וכן מצידו שיצא בו ראש המחט מעבר אחר ניכר, אבל אין להבחין שהנקב הזה עבר את הפנימי אז הוא כשר. וכגון שהמחט היה דק וקלוש מאד כמחט סדקית שאין ניכר מקום שנקב. אבל אם המחט כמחט של יד שכשעובר משני צדדין ניכר מבפנים מפני עוביו של מחט, אע"פ שלא חסר את האתרוג, אלא כשתחבו ממילא נתרחב הנקב וניכר בפנים פסול.
והיינו דקא מסיק הדה"י [הדה היא] דתנינן ניטל עוקצו אע"פ שכעין גומא שם אין זה נקב, שגוף האתרוג לא ניקב ואין זה חסרון, שכך דרך גדילתו שהעוקץ פעמים נפרד מעצמו. אי נמי ניקב ולא חסר כל שהו (ד)היינו שאין לעמוד ולהבחין בחסרונו כמו במחט סדקית כשר. הא אם ניכר הנקב שמפולש כל שהו בהיכר היינו חסרונו ופסול. והא דתני עולא בר חיננא ניקב נקב מפולש במשהו, כמו שכתבתי. ושאינו מפולש שאין הנקב ניכר בו אלא שנתמעך ונדחק ונכנס מגוף האתרוג בעומק המיעוך והדוחק ברוחב איסר שאינו שוה לשאר הגוף האתרוג שניכר שנתמעך אין זה הדר, והרי הוא פסול כמו שחסר דנקב מפולש כמו שכתבתי. ורוחב איסר במיעוך כחסר הוא ופסול. וניטל עוקצו כך דרכו פעמים שנפרד אפילו הוא רחב כאיסר במקום גדילתו, כיון שדרכו בכך עדיין קרינן ביה הדר.
ומה שהבאתי הלכה זו, משום דמסקינן התם בעי רבא נולד באתרוג סימני טריפה מהו. ומיבעיא [ליה] הא דאמר עולא אמר רבי יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשירה, ואמר רבא והוא דקיימי סימפונהא. התם בלא שליט אוירא הדרא בריא, אבל הכא אי לאו דשליט בה אוירא אסרוחי מסרח. ותימה כיון דבההיא שעתא דחייב למיפק ביה לא הוי הדר מה בכך אי אחר זמן הדרא בריא. ותימה דעל נקובי לא מיבעיא ליה.
